נניח שקיבלתם סכום גדול של כסף שאתם רוצים להשקיע בשוק ההון. האם עדיף להכניס את כולו לשוק מיד, או לחלק את הסכום ולהשקיע אותו בהדרגה במשך כמה חודשים?

זו בדיוק ההשוואה בין שתי שיטות נפוצות:

Lump Sum: השקעת כל הסכום בבת אחת.

DCA – Dollar Cost Averaging: חלוקת הסכום למספר השקעות לאורך זמן (מיצוע בעברית).

ל-DCA יש יתרון פסיכולוגי ברור: במקום להשקיע סכום גדול ביום אחד ולהסתכן בכך שהשוק יירד מיד לאחר מכן, נכנסים בהדרגה ומפזרים את נקודות הכניסה.

אבל כשבוחנים את התוצאה הכלכלית לאורך הרבה תקופות היסטוריות, מתקבלת תמונה מעניינת.

למה ל-Lump Sum יש יתרון מלכתחילה?

הסיבה פשוטה: לאורך זמן, שוק המניות נוטה לעלות יותר מאשר לרדת. וכשמשקיעים את כל הכסף מיד, כל ההון מתחיל לעבוד מהרגע הראשון.

כשפורסים את ההשקעה על פני 6, 12 או 24 חודשים, חלק מהכסף נשאר מחוץ לשוק וממתין. אם השוק עולה בזמן הזה, אותו כסף מפסיד חלק מהעלייה.

לכן למעשה DCA מחליף חלק מהחשיפה לשוק בתקופה של המתנה. וככל שפורסים את ההשקעה על פני תקופה ארוכה יותר, כך גדל פרק הזמן שבו חלק גדול יותר מהכסף עדיין לא מושקע.

מה מראה ההשוואה?

בבדיקה לקחו סכום של 500 אלף דולר והשוו בין שתי אפשרויות:

• השקעת כל 500 אלף הדולר בחודש הראשון.
• חלוקת אותם 500 אלף דולר למספר חודשים והשקעה הדרגתית.

לאחר מכן בדקו את התוצאה לאחר תקופות השקעה שונות.

לדוגמה, במקרה של השקעה ל-10 שנים ו-DCA שנפרס על פני 12 חודשים:

ב-Lump Sum כל הכסף נכנס לשוק מיד.

ב-DCA הכסף נכנס בהדרגה במשך השנה הראשונה, ולאחר מכן נשאר מושקע במשך תשע השנים הנותרות.

בסוף התקופה משווים כמה כסף היה בכל אחת מהאסטרטגיות.

איך קוראים את הנתונים?

בגרף מופיעות תקופות ההשקעה בציר אחד ומספר החודשים שבהם נפרסה ההשקעה בציר השני.

המספר בכל תא מייצג את הפער בין DCA לבין Lump Sum.

לדוגמה, תוצאה של 3.2%- פירושה שבממוצע, אסטרטגיית Lump Sum סיימה את התקופה עם כ-3.2% יותר כסף מאשר DCA.

ככל שהמספר שלילי יותר, כך היתרון של השקעת כל הסכום בתחילת התקופה היה גדול יותר.

והתמונה הכללית ברורה: ככל שתקופת ה-DCA מתארכת, כך הפער לטובת Lump Sum נוטה לגדול.

זה לא רק הממוצע

ממוצע לבדו יכול להטעות. יכול להיות, למשל, שמספר קטן של תקופות שבהן Lump Sum ניצחה בהפרש גדול מאוד יגרמו לממוצע כולו להיראות טוב יותר.

לכן מעניין לבדוק גם שאלה נוספת: באיזה אחוז מתקופות ההשקעה Lump Sum ניצחה בפועל?

במקרה של DCA שנפרס על פני 12 חודשים והשקעה כוללת של 10 שנים, Lump Sum ניצחה בכ-81% מחלונות הזמן שנבדקו.

כלומר, היתרון שלה לא הגיע רק מכמה מקרים קיצוניים שהעלו את הממוצע. ברוב הגדול של נקודות הכניסה שנבדקו, הכנסת הכסף לשוק מוקדם יותר הסתיימה עם יותר כסף בסוף התקופה.

אז DCA אף פעם לא מנצח?

בוודאי שכן. אם משקיעים סכום גדול רגע לפני ירידה משמעותית בשוק, DCA יכול לעבוד מצוין.

הכסף שנשאר בחוץ נכנס בהדרגה במחירים נמוכים יותר, ולכן מחיר הקנייה הממוצע עשוי להיות נמוך משמעותית ממחיר הכניסה של מי שהשקיע הכול ביום הראשון.

וזו בדיוק הסיבה שבבדיקה קיימת גם שונות בין התקופות. בחלק מנקודות הכניסה DCA ניצחה, ולעיתים אפילו בפער משמעותי.

אבל הבעיה היא שאי אפשר לדעת מראש האם נקודת הכניסה הנוכחית היא רגע לפני ירידה חדה, תקופה של דשדוש או תחילתה של עלייה ארוכה.

ככל שפורסים יותר – מוותרים על יותר זמן בשוק

אחת התוצאות המעניינות ביותר מופיעה כשבוחנים את משך תקופת ה-DCA.

ככל שההשקעה נפרסת על פני יותר חודשים, התשואה היחסית שלה יורדת.

יש לכך קשר ישיר לזמן שבו הכסף נמצא מחוץ לשוק.

אם פורשים 500 אלף דולר על פני שלושה חודשים, רוב הכסף נכנס לעבודה מהר יחסית.

אם פורשים אותו על פני שנתיים, חלק משמעותי מההון יכול לשבת בצד במשך חודשים רבים.

כאשר השוק עולה לאורך אותה תקופה, ההמתנה הזאת עולה כסף.

זו אחת הסיבות למשפט המוכר בעולם ההשקעות:

Time in the market tends to matter more than timing the market.

המטרה אינה לנחש את נקודת הכניסה המושלמת, אלא לתת לכסף מספיק זמן להיות מושקע.

אז למה בכל זאת לבחור ב-DCA?

כי תשואה היא לא השיקול היחיד. השקעה של סכום גדול ביום אחד יכולה להיות קשה מאוד מבחינה פסיכולוגית.

מי שמשקיע חצי מיליון דולר ורואה שבוע לאחר מכן ירידה של 10% צריך להיות מסוגל להתמודד עם ירידה של עשרות אלפי דולרים בלי לשנות את התוכנית מתוך לחץ.

עבור חלק מהמשקיעים, DCA יכול להפוך את תהליך הכניסה לשוק להרבה יותר קל. הוא מפחית את החשיבות הפסיכולוגית של יום הכניסה ומאפשר להתרגל בהדרגה לתנודתיות.

ולפעמים אסטרטגיה מעט פחות יעילה על הנייר, אבל כזו שהמשקיע באמת מסוגל להתמיד בה, יכולה להיות עדיפה על אסטרטגיה "אופטימלית" שהוא ינטוש ברגע הלא נכון.

חשוב להבדיל בין שני סוגים של DCA

יש הבדל משמעותי בין אדם שיש לו כבר סכום גדול במזומן לבין אדם שמשקיע מדי חודש חלק מהמשכורת.

אם יש לכם 2,000 שקל פנויים להשקעה בכל חודש, אתם לא באמת בוחרים בין DCA לבין Lump Sum. הכסף פשוט מגיע אליכם בהדרגה, ולכן טבעי להשקיע אותו מדי חודש.

הדילמה קיימת בעיקר כאשר כל הסכום כבר נמצא אצלכם היום.

במצב כזה השאלה היא האם להשקיע אותו עכשיו, או להשאיר חלק ממנו במזומן ולהכניס אותו לשוק בהדרגה.

השורה התחתונה

היסטורית, כאשר סכום הכסף כבר היה זמין להשקעה, הכנסת הכסף לשוק מוקדם יותר נטתה לנצח השקעה הדרגתית.

הסיבה אינה ש-Lump Sum תמיד נכנסת במחיר טוב יותר. היא פשוט מעניקה לכל הכסף יותר זמן להיות מושקע בשוק.

DCA יכול לנצח בתקופות שבהן השוק יורד לאחר הכניסה, והוא גם יכול להפוך את ההחלטה להרבה יותר קלה מבחינה פסיכולוגית.

אבל יש לו מחיר: ככל שפורסים את הכניסה על פני תקופה ארוכה יותר, כך יותר כסף נשאר מחוץ לשוק למשך זמן רב יותר.

ולכן, כשבוחנים הרבה מאוד נקודות כניסה שונות ולא מנסים לנחש מראש מה השוק יעשה בחודשים הקרובים, היתרון ההיסטורי בדרך כלל נמצא אצל מי שנתן לכסף להתחיל לעבוד מוקדם יותר.