מה זה תשואה, איך מחשבים אותה, איזה סוגים קיימים יש בשוק ההון וגם: מה הרווח שיספק את רובכם עבור ההשקעה שלכם? כל הפרטים כאן
כל מי שסוחר בשוק ההון, רוצה לייצר, בשורה התחתונה – רווח.
רווח ממסחר נקרא בשפה המקצועית, כשהוא מיוצג באחוזים וכולל נתונים נוספים – תשואה.
אבל מה זה בדיוק ובאיזה שיטות מחשבים אותה? אחרי קריאת המאמר הבא תוכלו להבין הכל.
בשפה הכלכלית, התשואה מתייחסת לרווחים שנוצרו ומומשו על השקעה מסוימת במשך פרק זמן מסוים.
המונח הזה מבוטא באחוזים על בסיס הסכום המושקע, שווי השוק הנוכחי או הערך הנקוב של נייר הערך.
התשואה כוללת בתוכה מספר מרכיבים, כמו הריבית שהרווחתם או דיבידנדים שהתקבלו מהחזקת נייר ערך מסוים.
ראשית, חשוב להדגיש כי התשואה כוללת לא רק עליות מחירים, אלא כל דיבידנד ששולם.
שימו לב, תשואה גבוהה לא חייבת להיות חיובית כתוצאה מעליית המחיר של הנכס אותו אתם מחזיקים בלבד. כמו, למשל, במקרה של עליית תשלומי דיבידנד בזמן שמחיר המניה נשאר סטטי או אפילו ירד.
למעשה, היא מדד לתזרים המזומנים שמשקיע מקבל על הסכום שהושקע בנייר הערך. ה”מדד” הזה לרוב מחושב על בסיס שנתי, אבל משתמשים בו גם בווריאציות אחרות, כמו במונחים רבעוניים או חודשיים.
ככה תחשבו את הסכום האמיתי שהרווחתם מעסקה;
תשואה = תשואה ממומשת נטו / סכום עיקרי
או באנגלית:
Nominal Yield = Annual Interest Earned / Face Value of Bond
אז כמו שהבנתם, לרווחים יש כמה צורות.
אחת מהן היא רווח מעליית מחירים. כלומר, פשוט: סוחר קנה מניה ב-100 דולר ומכר ב-120 דולר – הרווח במקרה הזה יהיה 20 אחוז.
אבל יש להוסיף את תשלומי הדיבידנד (אם היו כאלה). אם, נניח, סוחר קיבל דיבידנד של 2%, התשואה שלו (רווח של 22 דולר) תהיה 22%.
לפני שנבין במה אפשר להשקיע, נכיר את סוגי התשואות. 3 הסוגים הנפוצים הם תשואה ריאלית, תשואה נומינלית ותשואה עודפת.
על דרך החישוב לתשואה נומינלית תוכלו לקרוא בהמשך, אבל המושג עצמו, בגדול, משקף את הרווח שלכם ברוטו. איך הוא מחושב? הרווח שנצבר על ההשקעה, לפני הפחתת או ניכוי “עלויות”, כמו שיעור עליית מדד, דמי ניהול וכדומה – תלוי באפיק שבו השקעתם.
תשואה נומינלית (nominal yield) היא תשואה שמקבלת בערכים שקליים שוטפים, בלי התחשבות באינפלציה או משתנים דומים אחרים.
תשואה ריאלית היא מושג מקובל מאוד ברב הגופים הפיננסיים. היא מחושב במונחים של כוח קניה.
במילים פשוטות, התשואה הריאלית מחשבת את התשואה בתקופה נתונה, בהתאם לערכו של הכסף באותו זמן נתון. הצגת תשואה ריאלית נותנת תמונה מדויקת יותר וערך אמיתי על ההשקעה.
שימו לב שיש לעשות הבחנה גם בין מונחי תשואה ברוטו לנטו. התשואה ברוטו היא לפני שמפחיתים את דמי הניהול.
תשואה עודפת היא התשואה הנותרת שהיא מעל התשואה הממוצעת של השוק. כלומר, נניח שהתשואה הממוצעת של שוק הנדל”ן בתחום הדירות להשכרה היא 4%. אם השגנו 5.5%, התשואה העודפת היא 1.5%.
בדרך כלל, רווח גבוה נתפס כאינדיקטור להכנסה גבוהה יותר.
אבל, יחד עם זאת, תשואה גבוהה עשויה לנבוע מירידת ערך השוק של נייר הערך – זה מה שמוריד את ערך המכנה בנוסחה שכתבנו קודם ומגדיל את הערך המחושב.
זה קורה גם כאשר ההערכות של נייר הערך נמצאות בירידה.
משקיעים רבים מעדיפים תשלומי דיבידנד ממניות, זה נכון, אבל חשוב גם לפקוח עין על התשואות. אם הן גבוהות מדי, זה עשוי להצביע על כך שמחיר המניה יורד ו/או שהחברה משלמת דיבידנדים גבוהים.
תשלומי דיבידנד גבוהים עלולים לגרום לרווחי החברה לעלות, מה שעלול להוביל למחירי מניות גבוהים יותר. דיבידנדים גבוהים יותר עם מחירי מניות גבוהים יותר אמורים להוביל לעלייה אחידה או שולית.
עלייה משמעותית ללא עליית מחיר המניה עלולה לגרום לכך שהחברה משלמת דיבידנדים ללא הגדלת רווחים. זה עשוי להצביע על בעיות תזרים מזומנים לטווח קצר.
התשואה על מניות מבוססת על בסיס מחיר הרכישה ונקראת גם “תשואת עלות”. היא מחושבת באמצעות עליית המחירים + הדיבידנדים ששולמו לחלק למחיר רכישה, כפי שהסברנו קודם.
עם זאת, משקיעים רבים נוטים לחשב אותה על בסיס מחיר השוק הנוכחי, במקום מחיר הרכישה. והיא מכונה התשואה הנוכחית או השוטפת.
זה החישוב שלה:
תשואה שוטפת = מחיר הנוכחי / (עליית מחירים + דיבידנד ששולם).
לפי הדוגמא הקודמת לעיל, יישארו בידינו 18.33% בלבד, במקום 22%. כאשר מחיר החברה יעלה, התשואה תרד, בגלל הקשר ההפוך בין שני המשתנים.
אגרות חוב, המשלמות ריבית שנתית מחושבת על ידי תשואה נומינלית, כך:
תשואה נומינלית = ריבית שנתית / ערך נקוב של איגרת חוב.
נניח שיש אג”ח בעל ערך נקוב של 100$ עם ריבית של 5%, התשואה תהיה 5%, כלומר 100 לחלק ל-5.
עם זאת, התשואה של איגרת חוב בריבית משתנה, שמשלמת ריבית משתנה במהלך תקופת כהונתה, תשתנה לאורך חיי האג”ח בהתאם לשיעור הריבית החלה בתנאים שונים. כלומר, אם הריבית משתנה הריבית הרלוונטית תהיה שונה.
תשואה על נדל”ן מתבצעת ביחס למחיר המכירה של הנכס, פחות מחיר הקניה – בין אם מדובר בנכס פיזי או בנכס שהערכים שלו מבוטאים באמצעות השקעה בקרנות נדל”ן או בסוגים אחרים של השקעה בענף.
משקיע שרוכש נדל”ן נכס פיזי, בין אם מדובר במשרד או דירה, צריך לקחת בחשבון את ההשקעה הראשונית (שכ”ט עו”ד, השקעה בנכס, תשלומים והיטלים שונים וכו’) ולהפחית אותם מהרווח שנוצר לו בין מחיר הקניה למכירה.
בנוסף, יש להכניס בחשבון גם את ההכנסות בגין השכרת הנכס ואת העלויות של הריבית על מינוף הכסף (משכנתא למשל) אם היה צורך באחד כזה.
במקרה של השקעה בשוק ההון יחולו העמלות הרגילות בין הרווחים, אם יהיו.
כמובן, התשובה היא – בעיני המתבונן.
משקיע 1 ירוויח 6% בשנה ולא יהיה מסופק. חברו ירוויח 3.5% לשנה ויהיה מרוצה מאוד.
יחד עם זאת, אם מדברים על הכלל, כלומר על הממוצע בשוק, נראה שרובכם בהחלט יסתפק בעלייה של 7-10% ויותר בשנה.
לאחר הפחתות דמי ניהול ועמלות, את רוב המשקיעים רווח של יותר מ-5% בהחלט יספק אותם.
בעוד שמחירי הנדל”ן עולים וערך השכירות קטן בהרבה ברוב המקרים, חשוב להבין ששוק המניות יכול להיות תנודתי מאוד.
ומה עושים כשמרוויחים אבל לא מסופקים? ישנן השקעות ספקולטיביות יותר שהרווח עליהן יכול להיות גבוה יותר.
לצד זה, זכרו תמיד – לכל עסקה יש סיכוי, אבל גם סיכון.
המאמר מבוסס על נתונים גלויים לציבור אשר פרסומים בכלי התקשורת, באתרי אינטרנט ועיתונים כלכליים. המידע המופיע במאמר אינו מכיל את כל המידע הדרוש למשקיע, אין להסתמך עליו לצורך ביצוע עסקה בני”ע / נכס פיננסי. האמור אינו מהווה תחליף לייעוץ פיננסי על-ידי גורם מוסמך.
תגובות
הוספת תגובה
יש להזין כתובת יעד
או קישור פנימי באתר
